יום שלישי, 21 בפברואר 2012

ביבי והיחס לפרשת נתן אשל

ההחלטה לחשוף מעשה שהוא לא אתי או שהוא לא כחלק מנורמת היום יום במקום עבודה היא לא החלטה קלה.
כאשר מחליטים שלושה אנשים בוגרים שהעמדה שלהם בלשכת רה"מ (או בכל משרד אחר) היא עמדה מאוד מרכזית ואחראית, יש להניח שהם לא עשו זאת כלאחר יד ובקלות וכי הם חשבו על כך רבות.
במשך כל זמן הפרשה, לא נשמעה מביבי אפילו מילה אחת של תמיכה בר' אלא רק מילות תמיכה בראש הסגל שלו שנחשד במעשים בלתי הולמים. המסר שביבי משדר בזה הוא לא רק הסכמה שבשתיקה למעשים דומים בשירות הציבורי, כי הרי אם ראש הסגל של רה"מ יוצא מזה בלי אישום פלילי או משפט הרי שגם אנשים אחרים יצאו בכזאת קלות.
ביבי משדר גם חוסר תמיכה ב"מלשינים", חושפי הפרשה שחשו שדברים כאלה לא יכולים להתרחש ואסור שיתרחשו בשירות הציבורי בפרט ובכל משרד בישראל בכלל. חוסר התמיכה של ביבי גרם היום גם להתפטרות ראש מערך ההסברה הלאומי, יועז הנדל (דבר שהמזכ"צ של ראש הממשלה לא יכול לעשות למשל).
אני מרגיש בושה, בושה שכך מתנהלת הלשכה החשובה במדינה, שכך מתנהג ראש הממשלה רק כי מעורב בעניין יועץ בכיר ואיש סודו, בושה שזה המסר שמקבלת אחותי הקטנה על הצורה בה מתנהגת נציבות שירות המדינה.
אני מאמין שככל שהאדם המעורב נמצא בעמדה יותר בכירה, כך הטיפול בו צריך להיות יותר נוקשה והעונש שלו צריך להיות חמור, למען יראו ויראו. בדיוק כמו שלדעתי משה קצב היה צריך לקבל 10 שנים בכלא וכל סאגת המדים לא ומעיל כן שלו לא הייתה צריכה לעלות בכלל, מי שלא יודע להתאים את עצמו לנורמה של המדינה, של השירות, שימשיך לשבת בתוך התא שלו ולא לקבל אורחים.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה